אסיפת הורים
יום הורים זה הדבר הכי מיותר בעולם . הייתי בכמה כאלה בחיי ותרשו לי להגיד -בורינג.
קודם כל אני רוצה לדבר על ההשפלה. ממלך העולם שמחלק כיפים במסדרונות אני נהייתי סמרטוט הולך במסדרון עם מבט מושפל למטה וזה עוד לפני שנפגשנו עם המורה. בראש מה שעובר לי זה רק איזה תירוץ להביא כדי לצאת מזה הכי נקי שאפשר.
עכשיו אתה מגיע לפגישה ההורים שלך מחייכים המורה מחייכת ואני כולי בסרט אולי הם ארגנו משהו מאחורי הגב שלי כדי שאני יצא הכי רע?
בכניסה עוד אתה מבחין בסלסלה עם סוכריות. תמיד אותה סלסלה כמו בכל שנה ותמיד עם אותם סוכריות ,אבל אתה בה עם אג'נדה מסויימת שאם זה חינם- אני חייב את זה . אתה לא מרוכז במה שהיא אומרת - אתה רק מסתכל על הסוכריות ואומר לעצמך בלב "למה היא לא מציעה לי סוכריה?" "אולי היא שכחה שיש פה סוכריות?"
ואז המורה מתחילה לדבר ומשתמשת במשפט הקבוע לכל תלמיד:
"יש לו פוטנציאל אבל הוא לא מנצל אותו"/
איך לעזעזל נראה פוטנציאל? יש לו צורה מרובעת או משולשת? ומה לעזעזל עושים איתו? הוא ניראה לי באמת מיותר.
ואז מגיע החלק הקשה בהשפלה המתמשכת הזאת -התעודה, מראים להורים שלך דף של נייר. לדף הזה יש שימוש יחיד והוא לפלג משפחות!
אבל כמובן שההורים לא יראו מה הם חושבים לפני המורה- הם תמיד ינסו לחייך את החיוך של "הכל טוב" ואז הם דופקים ת'מבט העצבני הזה של "חכה חכה בבית".
את המחשבה של "אני חייב סוכריה" החלפת במחשבה של "שיט".
כאשר אבא שלך מסיים לעיין בתעודה שלך הוא יגיד לפני המורה משהו טוב שתיראה שהמשפחה שלנו לוקחת הכל בקלות זה הולך ככה:
"מאה בספורט הילד גאון" רק שבליבו שומעים את המנגינה שהדפיקות לב שלו עושות "אלף שקל בזבזתי על החרא הזה למורים פרטיים בסוף הוא מביא לי מאה בספורט?".
בסוף כל הדיבורים הגיע הרגע שחיכיתי לו .המורה מציעה לי סוכרייה מהסלסלה . ההמתנה לא השתלמה- הסוכריה הזאת בת מאה שנה עוד יומיים הרסה לי את השיניים. לא יכולתי לחתוך אותה אז שמרתי אותה הרי לא נאה לזרוק אותה עוד יומיים יום הולדת.
אחרי שיצאנו משם היה שקט כזה. אף אחד לא מדבר אחד עם השני ואז מגיעים למכונית, , , !בום! צעקות מי ישמע מקודם הייתי גאון שקיבל מאה בספורט עכשיו אני... מנסה להשחיל מילה באוטו להשתמש בתירוץ אבל כלום לא נותנים לי.
אז בקיצור מגיעים הבייתה- אני מאושר מתחיל בהכנות לחגיגת יום ההולדת של הסוכרייה וניגמר אותו יום.
עלה ב- 29/05/2014
4,233
צחקו לפניכם
